שחקני הכדורגל הישראליים כיום משולים לציפורים נודדות. יש להם יעדים קבועים ומסלולים מוגדרים. הם נודדים, מרחפים מעל יבשות ולאחר כמה עונות טובות בארצנו החמה עוזבים אל הקור של ארצות אירופה. בלגיה, למשל,
היא יבואנית השחקנים הישראליים המצטיינת, כך נראה בינתיים, ובשנים האחרונות גם אנגליה מכבדת אותנו בהתעניינויות בשחקנים ישראליים, אשר ששים לזנק אל הפריימר-ליג. מה לעשות? עם קיזוז ובלי קיזוז; פער גדול מאוד מפריד בין ליגת העל לליגה האנגלית.
מדי פעם צצה כותרת מעניינת המודיעה על מעברו של שחקן לקבוצה מובילה בקפריסין; כך הם בדרך כלל נעלמים, או שזו רק התחושה האישית שלי. שומעים עליהם בכתבות של תחתית האתר (אתרי ספורט) תחת ידיעה על צמד שהבקיעו, הצטיינות יתרה או זכייה של קבוצתם, מנקלסדאוניקיס, באליפות קפריסין, לאחר ניצחון 2:0 על היריבה ליסטיניקס.
המגן יובל שפונגין, אם שמתם לב, משחק באומוניה ניקוסיה הקפריסאית מעונת 2010\2009.
*למיטב ידיעתי, שמות הקבוצות שהוצגו להלן בדויים.
טובי השחקנים הישראלים מזנקים על הצעותיהן המפתות של הקבוצות הזרות ועולים על הטיסה הראשונה
לחו"ל: אם זו בלגיה, אנגליה או כל מדינה אירופית שתשמח לקבלם בזרועות פתוחות ובחוזה נוח.
לאחרונה נפרדה הפועל תל אביב משלושה שחקני מפתח: איתי שכטר, גילי ורמוט וערן זהבי. אלה נתקלו,
לצערם, בקשיי עזיבה. אולם לא מפאת געגוע, אלא בגלל הבעלים הדומיננטי סביבו פרשות ומחלוקות כחול
אשר על שפת הים: אלי טביב.
גם מכבי חיפה נפרדה בצער - או שלא בצער (2.5 מיליון יורו זה סכום נאה ביותר) מן השחקן המצוין
ליאור רפאלוב, ולפניו מהחלוץ הצעיר בן ה-24, תומר חמד, אשר חובר כעת במעברו למאיורקה
לשגריר ישראל בספרד, השוער דודו אוואט.
ניתן להאשים את רמת הליגה שלנו ואת השחקנים שמה לעשות, נופלים ברמתם משחקני הליגות המובילות
באירופה, וניתן להאשים את ההתאחדות על שאינה עושה מספיק למען הליגה או את השחקנים עצמם,
תאבי הצבע הארורים, שכל מה שמעסיק אותם הוא כסף, גם במחיר עזיבת קבוצותיהם שגדלו וטפחו אותם,
ובזכותן הגיעו להיות מי שהם היום.
אבל לדעתי, בנימה אישית, זה בסדר. לא צריך לכעוס, אין צורך להתקומם. זו בסך הכל התקדמות טבעית
של שחקנים, צמיחה מלהיות חלוץ מוביל במכבי חיפה לשחקן מיורקה, או במקרה של בירם כיאל ושגרירים
מצטיינים אחרים, אפילו שחקן לגיטימי בקבוצה זרה. להיות שחקן מחוזר על ידי מספר קבוצות וכזה שכבר
בעונתו הראשונה בסלטיק הסקוטית, שבוודאי עולה ברמתה על קבוצות ליגת העל, זה כבוד גדול. אם כן, מה
שנותר לומר הוא בוודאי "כל הכבוד", "יישר כוח", או במילה אחת - שאפו.
היא יבואנית השחקנים הישראליים המצטיינת, כך נראה בינתיים, ובשנים האחרונות גם אנגליה מכבדת אותנו בהתעניינויות בשחקנים ישראליים, אשר ששים לזנק אל הפריימר-ליג. מה לעשות? עם קיזוז ובלי קיזוז; פער גדול מאוד מפריד בין ליגת העל לליגה האנגלית.
| אליניב ברדה. מעונת 2008\2007 משחק במדי גנק הבלגית. |
מדי פעם צצה כותרת מעניינת המודיעה על מעברו של שחקן לקבוצה מובילה בקפריסין; כך הם בדרך כלל נעלמים, או שזו רק התחושה האישית שלי. שומעים עליהם בכתבות של תחתית האתר (אתרי ספורט) תחת ידיעה על צמד שהבקיעו, הצטיינות יתרה או זכייה של קבוצתם, מנקלסדאוניקיס, באליפות קפריסין, לאחר ניצחון 2:0 על היריבה ליסטיניקס.
המגן יובל שפונגין, אם שמתם לב, משחק באומוניה ניקוסיה הקפריסאית מעונת 2010\2009.
*למיטב ידיעתי, שמות הקבוצות שהוצגו להלן בדויים.
טובי השחקנים הישראלים מזנקים על הצעותיהן המפתות של הקבוצות הזרות ועולים על הטיסה הראשונה
לחו"ל: אם זו בלגיה, אנגליה או כל מדינה אירופית שתשמח לקבלם בזרועות פתוחות ובחוזה נוח.
לאחרונה נפרדה הפועל תל אביב משלושה שחקני מפתח: איתי שכטר, גילי ורמוט וערן זהבי. אלה נתקלו,
לצערם, בקשיי עזיבה. אולם לא מפאת געגוע, אלא בגלל הבעלים הדומיננטי סביבו פרשות ומחלוקות כחול
אשר על שפת הים: אלי טביב.
גם מכבי חיפה נפרדה בצער - או שלא בצער (2.5 מיליון יורו זה סכום נאה ביותר) מן השחקן המצוין
ליאור רפאלוב, ולפניו מהחלוץ הצעיר בן ה-24, תומר חמד, אשר חובר כעת במעברו למאיורקה
לשגריר ישראל בספרד, השוער דודו אוואט.
ניתן להאשים את רמת הליגה שלנו ואת השחקנים שמה לעשות, נופלים ברמתם משחקני הליגות המובילות
באירופה, וניתן להאשים את ההתאחדות על שאינה עושה מספיק למען הליגה או את השחקנים עצמם,
תאבי הצבע הארורים, שכל מה שמעסיק אותם הוא כסף, גם במחיר עזיבת קבוצותיהם שגדלו וטפחו אותם,
ובזכותן הגיעו להיות מי שהם היום.
אבל לדעתי, בנימה אישית, זה בסדר. לא צריך לכעוס, אין צורך להתקומם. זו בסך הכל התקדמות טבעית
של שחקנים, צמיחה מלהיות חלוץ מוביל במכבי חיפה לשחקן מיורקה, או במקרה של בירם כיאל ושגרירים
מצטיינים אחרים, אפילו שחקן לגיטימי בקבוצה זרה. להיות שחקן מחוזר על ידי מספר קבוצות וכזה שכבר
בעונתו הראשונה בסלטיק הסקוטית, שבוודאי עולה ברמתה על קבוצות ליגת העל, זה כבוד גדול. אם כן, מה
שנותר לומר הוא בוודאי "כל הכבוד", "יישר כוח", או במילה אחת - שאפו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה