להלהאלאהא

[URL=http://www.siz.co.il/][IMG]http://up353.siz.co.il/up1/zuyj3y0amyjt.bmp[/IMG][/URL]

הנדידה הגדולה

שחקני הכדורגל הישראליים כיום משולים לציפורים נודדות. יש להם יעדים קבועים ומסלולים מוגדרים. הם נודדים, מרחפים מעל יבשות ולאחר כמה עונות טובות בארצנו החמה עוזבים אל הקור של ארצות אירופה. בלגיה, למשל,
היא יבואנית השחקנים הישראליים המצטיינת, כך נראה בינתיים, ובשנים האחרונות גם אנגליה מכבדת אותנו בהתעניינויות בשחקנים ישראליים, אשר ששים לזנק אל הפריימר-ליג. מה לעשות? עם קיזוז ובלי קיזוז; פער גדול מאוד מפריד בין ליגת העל לליגה האנגלית.

אליניב ברדה. מעונת 2008\2007 משחק במדי גנק הבלגית.



מדי פעם צצה כותרת מעניינת המודיעה על מעברו של שחקן לקבוצה מובילה בקפריסין; כך הם בדרך כלל נעלמים, או שזו רק התחושה האישית שלי. שומעים עליהם בכתבות של תחתית האתר (אתרי ספורט) תחת ידיעה על צמד שהבקיעו, הצטיינות יתרה או זכייה של קבוצתם, מנקלסדאוניקיס, באליפות קפריסין, לאחר ניצחון 2:0 על היריבה ליסטיניקס.
המגן יובל שפונגין, אם שמתם לב, משחק באומוניה ניקוסיה הקפריסאית מעונת 2010\2009.

*למיטב ידיעתי, שמות הקבוצות שהוצגו להלן בדויים.




טובי השחקנים הישראלים מזנקים על הצעותיהן המפתות של הקבוצות הזרות ועולים על הטיסה הראשונה
לחו"ל: אם זו בלגיה, אנגליה או כל מדינה אירופית שתשמח לקבלם בזרועות פתוחות ובחוזה נוח.
לאחרונה נפרדה הפועל תל אביב משלושה שחקני מפתח: איתי שכטר, גילי ורמוט וערן זהבי. אלה נתקלו,
לצערם, בקשיי עזיבה. אולם לא מפאת געגוע, אלא בגלל הבעלים הדומיננטי סביבו פרשות ומחלוקות כחול
אשר על שפת הים: אלי טביב.
גם מכבי חיפה נפרדה בצער - או שלא בצער (2.5 מיליון יורו זה סכום נאה ביותר) מן השחקן המצוין
ליאור רפאלוב, ולפניו מהחלוץ הצעיר בן ה-24, תומר חמד, אשר חובר כעת במעברו למאיורקה
לשגריר ישראל בספרד, השוער דודו אוואט.
ניתן להאשים את רמת הליגה שלנו ואת השחקנים שמה לעשות, נופלים ברמתם משחקני הליגות המובילות
באירופה, וניתן להאשים את ההתאחדות על שאינה עושה מספיק למען הליגה או את השחקנים עצמם,
תאבי הצבע הארורים, שכל מה שמעסיק אותם הוא כסף, גם במחיר עזיבת קבוצותיהם שגדלו וטפחו אותם,
ובזכותן הגיעו להיות מי שהם היום.

אבל לדעתי, בנימה אישית, זה בסדר. לא צריך לכעוס, אין צורך להתקומם. זו בסך הכל התקדמות טבעית
של שחקנים, צמיחה מלהיות חלוץ מוביל במכבי חיפה לשחקן מיורקה, או במקרה של בירם כיאל ושגרירים
מצטיינים אחרים, אפילו שחקן לגיטימי בקבוצה זרה. להיות שחקן מחוזר על ידי מספר קבוצות וכזה שכבר
בעונתו הראשונה בסלטיק הסקוטית, שבוודאי עולה ברמתה על קבוצות ליגת העל, זה כבוד גדול. אם כן, מה
שנותר לומר הוא בוודאי "כל הכבוד", "יישר כוח", או במילה אחת - שאפו.

כף המאזניים

תיבת דואר אלקטרוני נקייה מספאם, או פרסומות אשר מתגמלות אותי במספר אגורות עבור צפייה בהן, במחיר תיבת דואר מלאה בפרסומות של חברות טיסות, קוסמטיקה ומה לא. זה מה שמונח אצלי, כרגע, על כף המאזניים. התלבטות לא פשוטה, הייתי אומר.

פזיזים מסוג מסוים יכריזו:"אם משלמים לך - קח ואל תתלונן!"
פזיזים מסוג אחר ישמיעו דעתם המפורשת:"בשביל כמה עשרות אגורות למלא את תיבת הדואר שלך בספאם?"
אני מודה שבינתיים אני מעדיף להמשיך לקבל את הפרסומות הללו, ולו רק בשביל להתענג על הקסם המופלא, מעשה כשפים מרנין, באמצעותו אני, נער צעיר, מסוגל להרוויח כסף (לא משנה שמדובר באגורות) ללא טרחה משמעותית!
זה די מרגש, למען האמת. במידה מסוימת.

מצד שני, אי אפשר להתכחש לאמת: בשביל להרוויח סכומים משמעותיים באתרים דוגמת Pureacsh
ודומיו, צריך להזמין משתמשים לאתר \ ליצור תנועה בשביל המפרסמים שלהם (העסקים שמשלמים
לפיורקאש בשביל שישווקו אותם - כאשר מי שמשווקים אותם הם המשתמשים הרשומים לאתר).
זה נקרא "קמפיינים".
אם תבחרו בדרך הכביכול "קלה", שהיא צפייה בפרסומות בלבד - תמצאו עצמכם מלקטים אגורות ספורות, כמו קבצנים ברחוב.

פיתרון סופי

אם תרצו לנהוג בדרך נוחה יותר מזו שבחרתי אני לנהוג בה, אני ממליץ לפתוח תיבת דואר אלקטרוני
חדשה, כזו שתיועד במיוחד לשימושים האלה, ולא תשמש אתכם - למשל, להתכתבות במייל עם אנשים
אחרים או להרשמה לאתרים שאינם משתייכים לסוג האתרים של פיורקאש (אלה שלא מתגמלים אתכם
עבור צפייה בפרסומות). דואר "ספאם", אם תרצו. לדעתי זה יעיל ועדיף מכל בחינה, למעט העובדה
שתצטרכו לזכור לבדוק אותו בקביעות.

מארג הפראייריות

הרבה אנשים לא מסוגלים לקבל את ה-win-win (רווח-רווח) של שיטת השותפים. לדעתי, זה חלק מן המחסום בינינו לבין הצלחה בשיווק באינטרנט. רבים אפילו לא מוכנים להתנסות, מתוך הנחה שיש לה ביסוס אמיתי והיא נכונה במידה מסוימת, אך במקרה זה היא שגויה ומפריעה לדוגלים בה.

לפי הנחת יסוד זו, בשביל שאחד ירוויח האחר צריך להידפק. מישהו, בכל אופן, חייב להידפק. כמו שבמפעל מצליח ישנם הפועלים העניים המשתכרים פרוטות בודדות וידם משגת דיה בקושי בשביל לרכוש מזון, או כמו שכאשר הצבא זוכה למימון בסכומי עתק, זה בא על חשבון מערכת החינוך. יש ציוד לחיילים, אבל המורים ממורמרים ואין כיתות מושקעות מספיק לתלמידים.

הנחה זו מתבררת כבלתי נכונה כשבוחנים את השיווק ברשתות שותפים. רשתות השותפים מבוססות על עיקרון חדשני לפיו כולם מרוויחים. אף אחד לא מפסיד, אף אחד לא פראייר. כולם שמחים ומאושרים.

נשמע כמו חלום! רגע, זה כבר יותר מדי חלומי...

גם הנחת היסוד שהצגתי בכותרת המודגשת מתעתעת לפעמים באנשים ומונעת מהם אפשרות ליצור רווחים באינטרנט.

"אין ארוחות חינם". כלומר, לא יכול להיות שבפשטות כזו תרוויחו כסף באינטרנט.

פשטות זו לא מילה מתאימה לתיאור העבודה מהבית. זה באמת לא פשוט. אני מודה, אין לי ניסיון מעשי רב, אולם מן ההתנסות בת השנה (פחות או יותר) שלי, הבנתי שזה לא קל כפי שאוהבים אותם אתרים להציג זאת. "כסף קל" הוא מושג כמעט דמיוני. במקרים נדירים זה כנראה מתקיים, אבל אל תצפו שיפתח בפניכם אפיק הכנסה מלבלב בלי שתצטרכו לעבוד קשה. כדי שיצמח שדה חיטה, צריך לזרוע זרעים ולעבוד את האדמה בחריצות ובמסירות. בדיוק כפי שהחקלאים לא מצפים שהיבול יפול עליהם משמים, כך המשווקים באינטרנט לא מצפים למילת קסם שתניב להם כסף בפתאומיות. הם עמלים ועובדים קשה בשביל זה, כאשר אחר כך העניינים מסתדרים מעצמם. העסק מפעיל את עצמו.

סיכום

מי שבאמת נדפק מגישת ה"מי נדפק כאן?" או "מישהו חייב להידפק כאן" הוא הדוגלים בה, מאמיניה האדוקים אשר ששים לוותר על הזדמנויות בעלות פוטנציאל רק בגלל קטנות אמונה ופסימיות תמידית.

אם לא דורשים מכם תשלום עבור הניסיון - אז מדוע לא לנסות? הרי בכל מקרה, אפשר רק להרוויח.

אפילו אם הכסף לא זורם בשטף והאתר לא ממהר לרוקן את הקופה בין משתמשיו (מחלק אגורות עבור צפייה בפרסומות וכדומה) - 10 אגורות עדיפות על כלום, אפס. הרי בכל מקרה, בוודאי תבזבזו את אותן דקות שכביכול "שרפתם". דרך אגב, יש סבירות גבוהה שאת עמדת גוזלת הזמן תאייש הרשת החברתית המוכרת, פייסבוק.

הארנק נפתח לקראת עונת 2011\2012

כנראה לאור ההצלחה בעונת 2010\2011 (זכייה בליגת טוטו והעפלה לגמר היורוליג) ובעקבות ההצטרפות לליגה האדיראטית (מסגרת שלישית, שמצריכה עיבוי של הסגל) החליטו הבעלים לתחוב יד לכיס ולהביא שחקני רכש מועילים. לא עמוק מדי, המיליונים לא זורמים כאן כמי נהר (עיינו ערך מועדונים מובילים אחרים באירופה), אבל בהחלט שוקדים במועדון במרץ על אגף הרכש וכבר הוחתמו בקבוצה באופן רשמי שני שחקנים מצוינים, הסנטר שון ג'יימס והגארד היהודי-אמריקאי ג'ון שאייר. כאמור, במקביל מתקיים משא ומתן עם נציג ישראל ביוון, יותם הלפרין, ולטענת מקורות יווניים נעשתה פנייה גם לסנטר גיורגי שרמדיני, שחקן מכבי טביליסי לשעבר (יש קבוצה כזו בגיאורגיה, אקדיש לה פוסט בבלוג), הספיק לעבור גם טבילת אש ברמות הגבוהות כשלבש את המדים הירוקים של פנאתנייקוס וכיום משחק כשחקן מושאל בלובליאנה.



שון ג'יימס, חוסם מצטיין



כזכור, התקופה הנוכחית מכונה "עונת המלפפונים". שמות רבים מגיחים בכל יום, בהקשר של מועמדות למכבי תל אביב. לכן, אין צורך להתרגש מכל שם שעולה. כל עוד לא מדווחים על פנייה ישירה או התקדמות במשא ומתן, זה עוד בגדר "אולי" גדול. אפשר לשמוח, להתרגש ולחוות דעה, אבל עד שזה לא מתקדם - כלום עוד לא בטוח.



ג'ון שאייר במדי מכללת דיוק



רשומה חדשה, מרגש במיוחד

זו היא הרשומה הראשונה בבלוג החדש שלי, טרי ורענן כמו אבטיח מתוק בקיץ. תקוות, ציפיות, שאיפות... הכל ממלא את ראשי ואת דמיוני הפרוע. אני משתדל להיות כמה שיותר פרקטי ולהתמקד בעיקר; משימה לא פשוטה בכלל.
אז ככה:

מה עתיד להופיע בבלוג?

הבלוג מתמקד בשני נושאים: ספורט (בעיקר כדורסל וכדורגל), וכסף באינטרנט. הבלוג פונה בעיקר לנוער, אולם ההצעות  מה שהופך את נושא ה"כסף באינטרנט" למרגש במיוחד עבורי, הוא העובדה הנחמדה שעד עכשיו ניסיתי להסתיר, אבל החלטתי בכל זאת לחשוף בפני העולם: עוד לא הרווחתי סכומים משמעותיים באמצעות האינטרנט.
כן יצא לי פה ושם להצליח עם כמה קמפיינים, אבל לא הצלחות מי-יודע-מה מספקות ובטח שלא עונות על השאיפות הגבוהות שהצבתי לפני. למרות שאני רק נער צעיר, יש לי חזון:
אני ארוויח כסף (הרבה כסף) עוד בתקופת נעוריי. זה אולי קשה, אך בהחלט אפשרי. עיינו ערך תומר חן, נער בן 15 שבאמצעות שיווק באינטרנט ופעילות באתר eBay עשה הון מרשים, לגילו, ואף ביצע השקעת נדל"ן (רכש דירה). לי זה נראה אפשרי ביותר, במיוחד כאשר אני מאמין בעצמי ומאמין באמת ובתמים ביכולתי להגיע למטרות שהצבתי לפני. אמונה שלמה היא חלק מהנוסחה המנצחת - אין לי ספק בכך.

האמת היא שאני לא בונה על עבודה כמשווק באינטרנט בעתיד הרחוק. אני רואה עצמי עוסק במגוון תחומים, יותר בכיוון של משרה כמנכ"ל חברה מצליחה, סופר, משורר, חוקר ועוד... אפשר לומר שאני קצת אובד בים של שאיפות. זה בסדר, כשאתה נער.
אבל אני דווקא מתנגד לעיקרון ה"בסוף צריך לבחור דבר אחד" - כולם מכניסים לעצמם לראש גישה כזו, והיא לאו דווקא נכונה עבורם. בדרך כלל, כשאני שואל את עצמי:"זה באמת אפשרי? באמת אוכל לעסוק בכמה דברים?", אני נזכר בגאון האוניברסלי, לאונרדו דה וינצ'י, אשר עסק במגוון מדהים של מקצועות. כזה יש אחד בכמה דורות, אולי אפילו בפרק בהיסטוריה האנושית - אז מה? אני עדיין יכול לרצות, לקוות ולהתמיד. אני יכול להיות "איש אשכולות" גם בלי לעסוק בלמעלה מ-10 מקצועות שונים ולהתבלט בכולם.

בגלל שצברתי כמות לא מעטה של חומר בנושא, וכרגע מה שמפריע לי בדרך להגשמת יעדיי (אלה הקשורים לכסף באינטרנט) הוא חוסר-פעילות מספקת באינטרנט (אין לי חשבון פייסבוק \ טוויטר \ מייספייס, או כל חשבון ברשת חברתית אחרת) וכנראה שגם היעדר ניסיון מעשי (תיאוריות זה לא מספיק, צריך גם לדעת לפעול), אני כן מרשה לעצמי לכתוב אודות הנושא בבלוג שלי ולשתף אחרים בידע שלי.
אולי אצליח, יחד אתכם, להגשים את שאיפותיי הנוכחיות הקשורות לתחום.

למה ספורט?

ספורט מאז ומתמיד היה נושא שהעסיק אותי. בעבר גם הייתי פעיל יותר ספורטיבית, כיום פחות. אבל ידע אני עדיין וצובר ואוגר, ממקורות שונים: אתרי אינטרנט, עיתונים ומכרים. אני אוהב שיחות ערות על מכבי תל אביב (כדורסל), הסכומים הגבוהים שמשלמים המועדונים העשירים באירופה, כשרונות צעירים שעוד לא קרעו זוג נעליים באירופה וערכם כבר עומד על עשרות מיליוני יורו ועוד נושאי ספורט מרתקים.
למען האמת, אני נמשך במיוחד לכדורסל, אבל גם בכדורגל אני מגלה עניין לא מבוטל. אמנם אני מקפיד יותר על צפייה במשחקי מכבי תל אביב בכדורסל מאשר באלה של מכבי תל אביב בכדורגל (אני מודה, בין היתר בגלל שהקבוצה של בלאט מספקת יותר נחת מזו של איווניר), אבל אני לא מזלזל בידע שלי במסגרות הכדורגל השונות.

נימת סיום

צפו לרשומות נוספות (אולי אכתוב עוד כמה אפילו היום) המציעות אתרים פוטנציאליים לכסף באינטרנט ומציגות שיטות שונות לייצור הכנסה מהבית, צפו גם לאלה המעדכנות אתכם ברכישות החמות שביצעו המועדונים השונים לאורך "עונת המלפפונים" וניתוחים בנוגע להתנהלותם של שחקנים ומועדונים.
מקווה לעניין אתכם ברשומותיי השונות,

Cool Wind